גזר דין בתיק ת"פ 6764-04-13

רקע

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן ב-2 עבירות של כניסה לדירת מגורים, 2 עבירות גניבה, הסגת גבול כדי לעבור עבירה וכן היזק בזדון לפי סעיפים 406(א), 384, 447(א)(1), 452   לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") בהתאמה.

על פי האמור באישום הראשון ביום 30.3.13, שעה 1:00, נכנס הנאשם לביתה של המתלוננת דרך החלון. במעמד זה גנב הנאשם תיק. על פי האמור באישום השני, הסיג הנאשם גבול לחצר ביתה של מתלוננת נוספת, באותו רחוב, ואף קרע את רשת החלון. על פי האמור באישום השלישי נכנס הנאשם לדירה הנמצאת גם כן באותו הרחוב, דרך הדלת, ונטל ארנק בו נמצאו סך של 1,200 ש"ח. בשלושת האירועים היה הנאשם שרוי בגילופין.

על פי האמור בהסדר הטיעון, בטרם נשמעו הטיעונים לעונש נשלח הנאשם לקבלת תסקיר כאשר כל צד חופשי בטיעוניו לעונש.

תסקיר שירות המבחן

מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשם כבן 28, רווק, אשר עלה ארצה בשנת 1992, בהיותו בן 7, ביחד עם אמו, אביו החורג ואחיו . בטרם מעצרו התגורר בדירה שכורה בדימונה ועבד בחברת הדברה במשך כשנה וחודשיים.

שירות המבחן מציין את נסיבות חייו הקשות והחריגות של הנאשם אשר מצנעת הפרט לא יפורטו במלואן. בתמצית יצוין כי התרשמות שירות המבחן היא כי המסגרת המשפחתית הבעייתית בה גדל, (בה האם פאסיבית ואביו החורג מתעלל ופוגע בנאשם פיזית ונפשית)בצירוף מאפייניו האישיותיים המורכבים  - הובילו אותו לחסך במיומנויות חברתיות בסיסיות ולאגירת כעס ותסכול בתוכו אשר התקשה במהלך חייו לווסתו. נוכח כל אלו ונוכח הבדידות והחסך בדמות הורית מכוונת וסמכותית, הפנים הנאשם דפוסי התנהגות שוליים אשר התעצמו במהלך מאסריו הממושכים אשר ריצה.

עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם סובל לאורך חייו מהתמכרות כפולה, הן לאלכוהול והן לסמים. המשיב מסר לשירות המבחן כי עוד בהיותו בן 10, בפנימיות השונות בהן שהה, החל לצרוך סמים מסוג קנאביס ובשנים האחרונות צירף לכך גם שתיית אלכוהול. למעשה הנאשם מוצא באלו כאמצעיים להדחקת הקשיים הפוקדים אותו, החל באובדן אחיו וכלה בפרידה מבת הזוג.

במסגרת הליך המעצר נעשו מספר ניסיונות לשלבו בהליך טיפולי - אשר העלו חרס. כבר עתה יאמר לזכותו של הנאשם כי זה הביע נכונות להשתלב במסגרות שהציע לו שירות המבחן, אולם הקהילות עצמן סירבו לקבלו בשל חוסר התאמה וזאת בעיקר נוכח מאפייניו הנפשיים והסכנה לאובדנות במסגרת הקהילה. בסופם של הדברים, נוכח העדר אפיק טיפולי מתאים לצרכי הנאשם, הומלץ על הטלת עונש מאסר וכן הטלת מאסר על תנאי, תוך התחשבות בתקופה הממושכת בה שוהה הנאשם במעצר. 

טענות הצדדים

בדיון שנערך ביום 20.11.13 הפנה ב"כ המאשימה לעברו הפלילי המונה 4 הרשעות בגינם ריצה מאסרים ממושכים. בהתאם לתיקון 113 זה ציין את הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, בכללם, פגיעה בפרטיות וכן פגיעה ביטחון הציבור וברכושו. זה עתר לקביעת מתחם ענישה בגין עבירת הכניסה לדירה הנע בין 12-24, בגין עבירת הגניבה מתחם הנע בין מאסר מותנה לבין 6 חודשי מאסר ובגין עבירת היזק בזדון עתר לענישה של מאסר מותנה. נוכח נסיבות ביצוע העבירה טען כי יש להטיל בתוך המתחמים את העונשים ברף הגבוה.  בנסיבות אלו, עתר לגזירת עונש שלא יפחת מ-24 חודשי מאסר, מאסר מותנה, פיצוי למתלוננים וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות בעתיד.

מנגד, ב"כ הנאשם הפנה לכך שעל פי ההסדר אליו הגיעו הצדדים אין המדובר בהתפרצויות לדירה אלא לכניסה לדירה והסגת גבול. בשעה שבדרכו אל תוך הדירה לא התגבר הנאשם על מכשול שהוצב בפניו, יש בכך כדי להקהות מחומרת מעשיו. לדבריו, שלושת האישומים מפרטים אירוע אחד אשר התרחש באותו מועד ובאותו מקום ולפיכך יש לקבוע מתחם ענישה יחיד. כמו כן, בתוך המתחם יש לקחת בחשבון את העובדה שלא קדם תכנון למעשי הנאשם הואיל וזה עשה את שעשה בהיותו שיכור. כמו כן, הלכה למעשה לא נגרם נזק ממשי לדירות המתלוננים. מעבר לכך, יש לקחת בחשבון את נסיבות חייו  הקשות  כפי שפורטו בהרחבה בתסקיר.

ב"כ הנאשם ביקש ליתן משקל לעובדה שמעשה הנאשם בוצעו בקרבה לסייג אחריות פלילית נוכח שתיית אלכוהול ונוכח מצבו הנפשי. אשר לשיקולי השיקום- זה הפנה לנכונות הגבוהה אותה מביע הנאשם לאורך כל תקופת מעצרו ומנגד, פעם אחר פעם נמנע ממנו להשתלב באפיק טיפולי כזה או אחר. הואיל ומדובר בעבירות של כניסה לדירות ולא התפרצות אליהן, סבור ב"כ הנאשם כי ניתן לקבוע מתחם עונש הנע בין מס' חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות, לבין תקופה קצרה של מאסר של כחצי שנה לריצוי בפועל. בענייננו, ניתן להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם.

הנאשם ביקש להוסיף על דבריי בא כוחו ומסר כי בטרם מעצרו עבד בעבודה מסודרת, דבר המלמד כי לא ביצע את העבירות לשם השגת בצע כסף ולמעשה הוא בעצמו אינו יודע מה הובילו להתנהג כך. עוד ציין כי בתקופת המעצר הוא שומר על ניקיון מחומרים משני תודעה.

ריבוי עבירות

כאשר אין המדובר בעבירה יחידה, בשלב הראשוני, על בית המשפט לקבוע האם מדובר באירוע אחד או בכמה אירועים נפרדים (ר' בעניין זה ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (5.8.13), פיסקה 22 לפסק דינו של כב' השופט סולברג).

בעניינו בשים לב לכך שמדובר בשלושה קורבנות שונים כאשר כל אישום ואישום עניינו כניסה נפרדת לדירה שונה, יש לראות כל אישום כאירוע נפרד, וזאת חרף סמיכות הזמנים והסמיכות הגיאוגרפית {ראו בעניין זה רע"פ 4522/13 נימר נעיסי נ' מדינת ישראל (16.7.13)}. כאמור בסעיף 40יג (ב) לחוק משקבעתי שעסקינן בשלושה אירועים שונים כעת נדרש לקבוע מתחם ענישה לכל אירוע בנפרד. יצוין כבר עתה כי המתחם באישום הראשון והשלישי מבוססים על אותם פרמטרים ומשכך מתחם הענישה בהם יהיה זהה בשניהם.  

מתחם הענישה ההולם

על פי סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט להתחשב " בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".